המטרה העליונה שלנו כהורים היא לא שהילד יציית לנו עכשיו מפחד או מציפייה לפרס, אלא שיבחר בדרך הנכונה כאדם בוגר | כשאנחנו מבינים שחינוך הוא מסע ארוך ולא פתרון קסם לרגע, כל הלחץ והמרדף היומיומי אחרי התנהגות הילדים פשוט נעלמים מהחיים | "ברגע שנשחרר את הצורך בשליטה מוחלטת על התוצאה הסופית, נוכל להעניק לילד את החופש שהוא צריך כדי לפרוח באמת" | פרק ראשון בסדרת "מדברים על חינוך" עם הרב אסף רצון והרב משה רבי • צפו/האזינו (חינוך ילדים)
שעה קלה לפני שהיינו אמורים לצאת לפגישה החמישית, השדכנית התקשרה לאמא שלי בטון נרגש במיוחד: "נו, תתכוננו, הבחורה אמרה לי עכשיו שהיא פשוט מתרגשת לקראת הוורט! היא רק אמרה שאצלם נוהגים לקבל את ברכת הרב שלהם, וסוגרים עניין". אמא שלי כבר החלה לדמוע מאושר. ואני? אני הרגשתי שמצאתי את האחת שרואה את הנשמה שלי (מגזין כיכר)
הקושי הגדול ביותר ברגעים הדרמטיים הללו, מעבר לפגיעה הפיזית, הוא הפחד. הפחד המשתק שמאיים לשתק לך את השרירים ולגרום לך להרים ידיים. הייתי יכול בקלות להשלים עם רוע הגזירה, להבין שזהו, זה נגמר, ולהיכנע למציאות הנוראה. אבל הכוחות שהקב"ה נטע בי באותן שניות היו עצומים, והחלטתי שאני לא מוותר - אני נלחם על החיים שלי עד טיפת הדם האחרונה (מגזין כיכר)
מאז שמיכל נכנסה למשפחה, אמא שלי הפכה למבקרת
הרשמית של מירי. "איילת, ראית מה זה?" היא הייתה לוחשת לי בטלפון
"הגעתי למירי ביום שלישי, והצעצועים של הילדים היו מפוזרים בסלון. ומוטי? שוב
הסתובב בלי גרביים, ובכלל נראה לי שהיא לא מבשלת להם. ואני לא מדברת על איך שהיא
נוהגת, ראית איך היא לקחה את הסיבוב ברחוב ארלוזורוב? הלב שלי כמעט יצא מהמקום,
היא פשוט פזיזה" (מגזין כיכר)
אתם העם הנבחר. אתם העם היפה שכולם שונאים, ודווקא בגלל זה אתם משמשים כסמל ודוגמה לעולם כולו. העולם מביט בכם ורואה מהי עוצמה. אתם פשוט הדוגמה הכי יפה שיש לאנושות כולה (מגזין כיכר)
חמותי היא אישה שחיה למען
ה"ביחד" המשפחתי. היא טיפוס קלאסי שמודד את ההצלחה שלה לפי כמות החיוכים
סביב השולחן. הנתק בנינו שיגע אותה. היא קלטה שאני כבר לא נשאר לשתות קפה, שאני
מוצא תירוצים למה לא להגיע, ושהמרחק ביני לבין מנשה הפך לחומת בטון (מגזין כיכר)
זה מוציא אותו פשוט חסר אחריות, אחד שמדבר במילון מונחים מקצועי וחינוכי, אבל את הדבר הפשוט ביותר שהיה צריך לעשות – לא עשה. זה כמו לדפוק על מקרר כי הוא לא עובד, בזמן שהתקע בכלל לא בחשמל (מגזין כיכר)
אנחנו
הבנים והבנות,
שכבר
הקמנו את ביתנו,
לא
ידענו איך לאכול את זה...
אבא
שלנו?
זה
שהיה מחמיר בכל דבר שבקדושה,
והיה
רודה בנו על עניינים שאין בהם הלכה ברורה
מתוך חשש,
עכשיו
עובר על איסורים?
מה
קרה לו פתאום? (מגזין כיכר)
השוטר, רגע לפני שחזר לניידת, הוריד פתאום את הראש אל תוך החלון. הוא הביט ביהודה במשך כמה שניות ארוכות, שניות שנראו כמו נצח. משהו במתח של יהודה, בשקט שלו, כנראה הדליק אצלו נורה אדומה. "תן לי תעודה זהות בבקשה", הוא אמר ליהודה (מגזין כיכר)
הבנתי שהמנכ"ל פשוט לא יכול לראות אותי,
אולי המעמד שלי בחברה עם מאות עובדים עימם הייתי בקשר טוב, לא עשה לא טוב. אבל הבנתי
מיד שכשהשחיתות מנהלת, אני חייב להגן על עצמי. פניתי לאחד מעורכי הדין בצמרת. הוא שמע
אותי, הבין את הסיטואציה, ושלח מכתב למנכ"ל שגרם לו להתגרד ולהזיע גם כשהיה קר
מאוד באותה תקופה (מגזין כיכר)
השנאה והלכלוך האלו הם לא רק פוליטיקה, הם רעל חברתי מזוקק. כשמנהיגים (או אלו שרוצים להיות כאלו) משתמשים בשפה כזו, כשהם מסרבים לפרגן על הצלחות לאומיות רק כי הן רשומות על שם היריב – הם קורעים את הנשמה של העם הזה, ועוד לא הזכרתי את הכוח שהם נותנים לאויב על ידי ההתנהגות שלהם (מאמרים)
היה ברור לי שהוא מנסה לסחוט מאיתנו הערכה.
הוא רצה שנראה בו איזה "מלאך" שלא שייך לעולם החומרי של סמרטוטים ומגבים.
האמת היא שפשוט בזנו לו. אבל בתוך הבוז, התחילה לחלחל אצלי גם חולשה (משפחה)
חשבתי ששוב הצלתי את המצב, חשבתי שהשקט יישמר. אבל אז, בפעם הראשונה בחיים, איציק לא חייך. הוא השפיל את מבטו אל הצלחת, ובלע את מה
שנשאר לו בפה בזריזות, והשתיקה שהשתררה סביב השולחן הייתה פתאום כבדה ומעיקה (משפחה)
קנאה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית | התמונה ה"מושלמת" של שולחן השבת מול המציאות המבולגנת בבית | מה באמת קורה מאחורי הקלעים של הצילום המלוטש והסטרילי?| איך לומדים להפסיק להשוות ולהיות שמחים בחלקנו
לצערי מאז נישואי, הריחוק הגיע מהצד שלהם.
מאז שנישאנו וגרנו בבני ברק - מרחק של כמה רחובות בלבד - אשר אחי האהוב לא הזמין אותי
באופן רשמי אליו הביתה. הקשר נשאר לכאורה תקין בשיחות הטלפון, אבל התדירות החלה לרדת
בהתמדה. היה לי קשה מאוד. הקשר עם אשר, איילה והילדים היה פעם הציר המרכזי שלי בבני
ברק (משפחה, מגזין)
שעתיים של שיחה עמוקה על דברים שעומדים ברומו
של עולם וביסודו של בית יהודי. ואז, קרה משהו לא נורמלי. חיים מסתכל ליעלי בעיניים, ובמלוא הכנות באמת,
הוא פתח ואמר: "רציתי לשאול שאלה, ממקום של רצון גדול להמשיך. אני מתנצל מראש
ולא נעים לי, אבל אני מרגיש שאת תקחי את זה נכון..." (שידוכים)
לכן החלטנו על "מבצע סודי". החלטנו
לעשות סעודה בבית, רק אנחנו והילדים. כששאלו אותנו במשפחה שלי: "מה קורה איתכם
בפורים השנה?" החלטנו לתת להם להבין שאנחנו "לא סגורים", אולי נצא שוב,
אולי נתארח. השארנו את זה מעורפל (משפחה)
בשלב מסוים, כשישבתי בחתונה של דובי (הבן
של ריקי), מצאתי את עצמי עושה חישובים אסטרטגיים על המפית: "אם אני נותן לדובי
700, מה אני אעשה כשאחיו מוישי יתחתן בעוד חצי שנה?", ואל תשכחו שחני בדיוק סגרה
וורט לציפי (משפחה)
התורה העניקה לבכור מעמד של כבוד וזכויות יתר, אך בבתים רבים הגבולות מיטשטשים והילד הופך לסמכות שמערערת את היררכיית הבית | הרב משה רבי מזהיר מפני המצב שבו הורים חוששים מהבן הדומיננטי או מנסים לרצות אותו על חשבון השקט המשפחתי, ומסביר למה התפקיד שלכם כהורים הוא להזכיר לכולם מי באמת מנהל את העסק – כדי למנוע בלאגן שעלול להתפרץ בשנים הבאות
הרגשתי
שהקירות סוגרים עליי.
כל
כניסה לבית מדרש הייתה עבורי כמו צעידה
לתוך זירה של אריות,
כשאני
נטול הגנה.
איתמר
ידע בדיוק איפה ללחוץ,
איזה
מבט לשלוח כדי לגרום לי להשפיל עיניים.
ואז
הגיע אותו ערב (חינוך ילדים)